יום ב', ג’ בחשון תשע”ח
    דף הבית  |  למה דווקא שפמ  |  צוות הפסיכולוגים  |  פורום-צוות המומחים  |  טפסים  |  יצירת קשר  
כמה עצות להורים בנושא מריבות אחים: למה הם רבים? סיבות רבות ומגוונות, אך לרוב הסיבה העיקרית היא רצון למשוך את תשומת לב ההורים, לבנות קואליציה עם אחד מבני המשפחה כנגד בני משפחה אחרים או לחזק את תחושת השייכות והמעמד בתוך המשפחה.

תפסיקו לריב !! כמה עצות להורים בנושא מריבות אחים: למה הם רבים? סיבות רבות ומגוונות, אך לרוב הסיבה העיקרית היא רצון למשוך את תשומת לב ההורים, לבנות קואליציה עם אחד מבני המשפחה כנגד בני משפחה אחרים או לחזק את תחושת השייכות והמעמד בתוך המשפחה. האם להתערב? הנטיה הבסיסית של ההורים היא להתערב במריבות. קשה לסבול את הרעש וההצקות הכרוכים במריבות, קיים צורך להגן על הילד הנתפס כנפגע וחסר ישע, וקיימת תחושה של הורים 'לא טובים' מספיק כאשר הילדים לא מסתדרים.. בדרך כלל כאשר הורים אינם מתערבים במריבה, הילדים לא מזיקים לאחיהם. לעומת זאת, כאשר הורים מתערבים, הילדים מונעים להסלים את המריבה, עד כדי פגיעה ונזק זה לזה. יש להדגיש כי חוסר התערבות אין פירושו התעלמות, אלא תגובה ניטרלית (עד כמה שניתן) הן כלפי המריבה והן כלפי כל אחד הצדדים המעורבים בה. לויתור על התערבות במריבה מספר יתרונות ברורים: כאשר ההורים מתערבים הם פעמים רבות נותנים (באופן לא מודע) עדיפות ברורה לילד אחד על פני הילד שני. מכאן שילד אחד מרגיש ש'יצא מורווח' והילד השני מרגיש מקופח. מריבה הינה חלק מלמידה חברתית. הילדים לומדים להתמודד עם נושאים הקשורים למגבלות הכוח שלהם, לתוצאות אפשרויות של עימות, למשא ומתן, להסכם לוויתור ולפשרה. מתי כן להתערב? התערבות אפשרית ולעיתים אף רצויה במקרים הבאים: כאשר הילדים הגיעו 'למבוי סתום' ואינם מצליחים לפתור את הבעיה בכוחות עצמם. כאשר המריבות מפריעות לכל המשפחה. כאשר ילד אחד מתעלל באחר גופנית או מילולית. אך גם במצבים אלה מטרת ההתערבות אינה לפתור את הקונפליקט במקום הילדים או להכריע לטובתו של צד זה או אוחר, אלא להשיב את הילדים לנקודה ממנה הם יכולים לנהל את המשא ומתן ביניהם. הצעות להתערבות נכונה בשעת מריבה: 1. עודדו את הילדים לנסות לפתור את הבעיה בניהם או הציעו דרכים מעשיות לפתרון הקונפליקט בהווה. אמרו למשל; "נסו להסתדר בניכם... ...אני סומך עליכם שתדעו לפתור את הבעיה בעצמכם... קחו הפסקה של כמה דקות לחשוב על מה שקורה" 2. במידה והילדים אינם מצליחים לפתור את הבעיה ביניהם: זמנו אותם לשיחה משותפת ואפשרו לכל צד להביע בצורה מסודרת את רגשותיו ואת טענותיו. הזמינו אותם להציע פתרונות והציעו פתרונות שכולם יכולים להסכים. 3. קיבעו גבולות ברורים למריבות: אסרו עליהם לפגוע פיזית אחד בשני או להשתמש בפגיעה מילולית בוטה. 4. במידה והילדים חוצים את הגבולות ומגיעים לאלימות פיזית או מילולית הרחיקו אותם זה מזה וחיזרו על החוקים ("לא חשוב מי התחיל, במשפחה שלנו לא מכים"). 5. על אף המריבות, אל תמהרו לתייג את הילד המתקוטט כ"ילד רע". זיכרו שבעת קטטה חווה הילד כעס ותיסכול, ומתקשה לבטאם בדרך אחרת. הצעות כלליות להפחתת חיכוכים ומתחים בין אחים: 1. אפשרו לכל ילד התנסויות נפרדות: יצירת קשרים עם ילדים אחרים, השתתפות בחוגים נפרדים וכדומה. 2. שמרו על הפרטיות של כל ילד על מנת לפתח את זהותו העצמית והייחודית. 3. הימנעו עד כמה שניתן מהשוואות ומעידוד תחרותיות בין האחים. 4. נסו לקיים מפעם לפעם שיחה משפחתית בזמנים קבועים ורגועים, במהלכה יוכל כל אחד להביע את תחושותיו ואת הדברים שמפריעים לו. כך יוכלו הילדים לתרגל איפוק ופתרון בעיות יעיל בעזרת שיחה. עקביות ביישום חלק מהמלצות אלה, תפחית משמעותית את המריבות בין ילדיכם. מאת: אביקם ששון, פסיכולוג חינוכי-מומחה.